קנדיד אמזון - הפתרון הנכון לבעיות קנדידה
קנדיד אמזון
פורמולה משולבת ויעילה במיוחד המסייעת בטיפול זיהומים פטרייתיים הנגרמים ע"י מצבי קנדידה אלביקנס וחיידק ההליקובקטר פילורי. הקנדיד אמזון מסייע בטיפול ובמניעה של זיהומים ודלקות ממקור פטרייתי, כמו קנדידה, חיידקי וויראלי, בדרכי השתן ובמערכת העיכול.
הקנדיד אמזון מורכב מתמצית מארבעה צמחי מרפא על בסיס אלכוהול:
פו ד'ארקו (טבבויה) (לאפשו)
היותו אנטיויראלי חזק מעמיד אותו בראש הרשימה של צמחי מרפא האנטי - וויראליים כחזק ביותר. הצמח נלחם ביעילות מדהימה מול קנדידה בעקבות השפעתו האנטי - פרזיטית ועבודתו המסיבית על המעי. הפו ד'ארקו צמח אנטיפטרייתי חזק - הוא תוקף פטריית קנדידה ולא מאפשר את המשך התפתחותה.
אוניה דה גאטו - Una de gato (Uncaria tomentosa) - מעולה לחיזוק מערכת החיסון, יעיל בטיפול במצבי קנדידה ובמצבים דלקתיים ויראליים ובקטריאליים שונים. בנוסף האוניה דה גאטו יעיל במצבים הבאים: שפעת, כיב קיבה, זיהומים בחלל הפה, סינוסיטיס, דלקת שרירים, הצטננות, זיהומים בדרכי הנשימה, דלקת בבלוטת הערמונית, דלקת בדרכי השתן, נוגד חמצון, כאב גרון, התקררות, דלקת חניכיים, הרפס סימפלקס ותסמיני מחלת הנשיקה.
קלנדולה -calendula officinalis , ועשב לימון cymbopgon cytratus
צמחים אלו מסייעים לצמחי הפו דארקו והאוניה דה גאטו לתקוף קנדידה ולא לאפשר את המשך התפתחותה.
קנדיד אמזון יעיל במקרים הבאים:
* תולעי מעיים
* קנדידה רב מערכתית
* פרזיטים וטפילים במערכת העיכול
* הליקובטר פילורי
* מחלות ממקור ויראלי או חיידקים ומחלות אוטואימוניות
* גידולים ממאירים
* בשימוש חיצוני: למריחה על הרפס, יבלות ויראליות וכד'.
תכולה :
100cc
אופן השימוש: 20 טיפות 3 פעמים ביום.
למריחה חיצונית - לפי הצורך, 3-6 פעמים ביום.
לילדים חצי מינון.
מחלת קנדידה
קַנְדִּידָה אלביקנס (Candida Albicans) וקנדידה טרופיקאליס (Candida Tropicalis) (או בעברית: פַּטֶּרֶת) הם השמות שניתנו לפטריות שמרים נפוצות המצויות במעיים ובקרומים ריריים מסוימים כדוגמת הגרון.
לכל אדם יש קנדידה ולו מפני שכל בני האדם נולדים עימה. בדרך כלל קנדידה "חיה בשלום" עם יצורים חיים אחרים במערכת העיכול, כדוגמת החיידקים הידידותיים אסידופילוס (Acidophilus) וביפידו (Bifido), המתאכסנים בה והמחזיקים את הקנדידה באיזון ובשליטה ומונעים ממנה מלהתרבות יתר על המידה.
קנדידה פועלת בגוף האדם בעיקר בבליעתה המהירה של מרכיבי מזון רקובים במערכת העיכול (על פי רוב בעקבות עיכול לקוי כתוצאה ממיצי קיבה חלשים), וזאת, בטרם חיידקים מזיקים פוטנציאליים יתרבו בעקבות המזון הרב העומד לרשותם, דבר היוצר חשש לבריאות האדם. לאחר מותו של האדם, קנדידה לוקחת חלק בפירוק הגוף בעצם אכילתה את גוף האדם המת, בדומה למעשה לפעולתן של פטריות עבשות בעץ מת.
קנדידה נמצאת בדרך כלל "תחת פיקוחם" של המערכת החיסונית ושל החיידקים "הטובים" הנמצאים במערכת העיכול, אך בעטיים של תנאים מסוימים עלולות להיווצר בעיות שונות. כך לדוגמא, קנדידה עלולה להתפתח באופן חסר שליטה במעיים תוך הרחבת פעילותה והתנחלותה בהם, תהליך שבמהלכו קנדידה הורסת בהדרגה את קירות המעי, מתפשטת במחזור הדם ומסתננת לרקמות אחרות.
במילים אחרות, פטריות קנדידה שפירות רגילות הופכות לפָּתוֹגֶן (כלומר, למחולל מחלה) פטרייתי תוקפני והרסני שבכוחו לגרום לבעיות בריאות רבות שלמראית עין כלל לא נראה שהוא שגרם להן. מצב זה או מחלה זו ידועים בשם קנדידה סיסטמתית.
קנדידה - סיסטמתית
קנדידה סיסטמתית, בהיותה מחלה נבדלת, לא זוהתה ולא הוגדרה עד לשנות השמונים של המאה העשרים, בעיקר לאור העובדה שתסמיני מחלת קנדידה היו כה מגוונים וכה שונים באופיים בהשוואה למחלות אחרות, עד כי רופאים רבים הגיעו למסקנה שהחולים סבלו לדוגמא מדלקת סינוסיטיס (דלקת רירית בגולגולת) ולאו דווקא מחדירת פטריות קנדידה לחלל האף.
זאת ועוד, מאחר שאחת הסיבות העיקריות להתפתחותה של קנדידה סיסטמתית היא לקיחתן של תרופות אנטיביוטיות שניתנות לחולה לפי מרשם רופא ושאחת מתופעות הלוואי שלה היא הריגתם של אותם חיידקי מעיים השולטים במחלת קנדידה, יש יסוד סביר להניח שענף הרפואה לא היה נלהב במיוחד להודות בקיומה של מחלה זו.
אבחון מחלת קנדידה היה מוגבל למעשה אך ורק לאופן ביטויו הנראה לעין בבירור מוחלט, כלומר, זיהום פטרייתי נראה לעין בנרתיק או בחלל הפה, ומטרת הטיפול הוגבלה להריסת התנאים הגורמים למחלת קנדידה מבלי לתת את הדעת למציאותו של זיהום חמור יותר כתוצאה מפטריית קנדידה, שהיה נסתר לעין.
תסמיני קנדידה
אומנם התסמינים של מחלת קנדידה וחריפותם משתנים מאדם לאדם, אך רובם מתאפיינים ב:
עייפות כרונית (במיוחד לאחר אכילה), דיכאון, תיאבון ללחמים ולסוכר (הואיל ופטריות ניזונות מסוכר), מצבי רוח קיצוניים, תחושות כעס וזעם (במיוחד לאחר אכילת מזון עתיר סוכר), תחושת "שיכרות" לאחר אכילת ארוחה עתירה בפחמימות (הואיל וההפרשה של קנדידה היא אלכוהול), היפוגליקמיה (תת-סוכר בדם), הפרשות ריריות רבות בגרון, באף ובריאות, זיהום פטרייתי ממושך בעור (כדוגמת שפשפת וגזזת רגליים) או פטרת בפה ובגרון, שלשול, גירודים בפי הטבעת, אובדן זיכרון מהעבר הקרוב, תחושת "התמסטלות", ותחושת התנפחות או גזיות לאחר ארוחה.
תסמיני קנדידה נוספים: תפיחה של הלימפה, תסמונת טרום - ווסת קשה, הזעת יתר בשינה, כאבי חזה, כאבי פרקים, אובדן זיכרון, חוסר קואורדינציה, ראייה מטושטשת, כאבי ראש אקראיים חזקים, סחרחורות לסירוגין, נדודי שינה, התקפי התעטשויות, ורגישות יתר למזון שהולכת וגוברת בחריפותה - כל אלו, כאמור, גם תסמינים מקובלים המעידים על המחלה.
יתר על כן, אדם החולה במחלת קנדידה הופך להיות יותר ויותר רגיש לסביבות לחות וטחובות, ולעיתים, גם ללחות קיצונית כדוגמת אלו המאפיינים בשמים, מי קולון ועשן. כמו כן, מאחר שביכולתה של פטריית קנדידה לחדור גם לדרכי השתן, ייתכנו מקרים כדוגמת זיהום חמור בכליות, דלקת בשלפוחית השתן ודלקת בערמונית.
אף על פי שהתסמינים הללו עשויים בהחלט להצביע גם על מחלות אחרות, הרי שכל עוד מופיעים הגורמים הספציפיים שלהלן בהיסטוריה הרפואית של הנבדק, קרוב לוודאי שהתסמינים יצביעו באופן מפורש עוד יותר על גידול יתר של קנדידה.
גורמים למחלת קנדידה:
* שימוש ממושך או שימוש חוזר באנטיביוטיקה, בתרופות קורטיקו-סטרואידיות, ו/או בגלולות למניעת
היריון בכל שלב ובכל זמן בעבר.
* תזונה עתירה בסוכר מעובד המעודד את התרבותה של קנדידה.
* דיכוי המערכת החיסונית בעבר שנגרם בעקבות שימוש לרעה באלכוהול ובסמים, עירויי דם רבים, מחלות המחלישות ומתישות את הגוף, השתלת איברים וכימותרפיה.
שלושת הגורמים הללו, בהיותם משולבים יחדיו, אינם מהווים תנאי מקדים למחלת קנדידה, שכן, די באכילת מזון עתיר סוכר בכדי לגרום למחלת קנדידה בדיוק כפי שגם די בצריכת אנטיביוטיקה בכדי לחלות בה. גם היריון עלול לגרום לנשים להיות רגישות לגורמים הללו היות שהיריון משנה את האיזון ההורמונאלי העדין בגוף כמו גם את האיזון העדין של דרגת החומציות (pH) בו, מאחר שמחלת קנדידה משגשגת בסביבה אלקלינית (בסיסית).
גורמים תורמים למחלת קנדידה הינם:
* חומציות קיבה נמוכה המובילה לעיכול גרוע של מזון.
* עשיית צרכים שאינה רגילה, המובילה להחזקה ממושכת של חומר צואתי במעי הגס.
התנאים הללו תורמים לגידול יתר של פטריות קנדידה.
קנדידה - מחלת המאה העשרים
קנדידה היא ללא ספק מחלה מודרנית שמקורותיה נעוצים ב"המצאות" רפואיות כדוגמת תרופות אנטיביוטיות, גלולות למניעת היריון, התזונה המודרנית המתאפיינת במזונות ובממתקים מזוקקים ועתירי סוכר. בחוגים נטורופאתיים מכונה מחלת קנדידה בלגלוג בשם "מחלת הממתקים" (Candy Disease), שבשפה האנגלית טומן בחובו משחק מילים בין המילה Candy במשמעותה כממתק, ובין המילה Candida, שם המחלה).
קנדידה מהווה בעיה חמורה בשל שתי סיבות עיקריות:
לעיתים קרובות מדי היא אינה מאובחנת, דבר המונע טיפול מוקדם המאפשר לפטריות קנדידה להתרבות.
התסמינים הרבים שמחלת קנדידה גורמת להם מכבידים באופן חמור על המערכת החיסונית, דבר המאלץ אותה להתמודד לא רק עם זיהום פטריות קנדידה אלא גם עם השלכות הזיהום. באופן הזה, על פי תסריט קיצוני, אדם שהתחיל להרגיש חולשה בעקבות קנדידה שגרמה קודם לכן לבעיה כלשהי, כמו לדוגמא, לדלקת שלפוחית השתן, פונה לרופא שנותן לו מרשם הכולל אנטיביוטיקה לטיפול בדלקת. התרופה משמידה מטבע הדברים את חיידקי המעיים השולטים כאמור במחלת קנדידה, דבר הגורם לאחר מכן להתרבות רבה וחמורה עוד יותר של קנדידה, דבר המוביל מאוחר יותר לזיהומים רבים אחרים, לשימוש תכוף ורב יותר באנטיביוטיקה, וחוזר חלילה...
יכולתה ההרסנית ביותר של קנדידה עלולה לבוא לידי ביטוי בכוחה להתיש את בלוטת יותרת הכליה, לגרום לאחר מכן למחלת אדיסון (מחלה הנגרמת עקב חוסר פעילות של בלוטות קליפת יותרת הכליה, שהן הבלוטות המייצרות הורמונים המווסתים את שיעור הסוכרים הזמינים ואת כמות המלח המופרשת בשתן), להתערב באופן כה פעיל בעיכול עד כי החומרים המזינים שבמזון כלל לא ייספגו בגוף, ולפלוש למוח ולאיברים חיוניים אחרים עד כדי סכנת חיים.
טיפול בקנדידה