תסמונת התשישות הכרונית
chronic fatigue syndrome)) ידועה גם בשם "מחלת היאפים", בגלל שבעבר נטו להתלונן עליה רק צעירים בשנות השלושים לחייהם בעלי מעמד סוציו - אקונומי בינוני ומעלה. בתחילה, הועלתה סברה כי היא תוקפת רק אנשים המתישים את עצמם בעבודה או ב
פיתוח עבודת צוות, תוך ביקורת עצמית מופרזת בעיקר במקצועות הניהול וההייטק. אנשים השואפים להישגים גבוהים שיעדיפו לעבוד שעות ארוכות על פני לפתח לעצמם תחביבים ואורך חיים מאוזן.
המחלה הוגדרה ב-1988, ובהמשך התברר שלמחלה נלווים סימפטומים נוספים חוץ מתשישות, ושיש פגיעה במערכות רבות בגוף. בשנת 1994 השם תוקן ל"תסמונת התשישות הכרונית והפרעה במערכת החיסון". בהמשך הסתבר כי המחלה תוקפת כ- 0.2% מהאוכלוסייה, בלי קשר למעמד חברתי-כלכלי. נשים לוקות בתסמונת פי שניים מגברים. גילם של הסובלים ממנה נע בדרך כלל בין 40-20, אם כי יש חולים צעירים יותר ומבוגרים יותר.
התסמונת מתבטאת בעייפות כרונית, הנמשכת לפחות 6 חודשים. העייפות היא לא תוצאה של מאמץ, אין סימני הקלה לאחר מנוחה ונגרמת פגיעה ניכרת בתפקוד המקצועי, הלימודי, החברתי והאישי. לתסמונת התשישות הכרונית אין טיפול תרופתי פרט לטיפול תומך (פליאטיבי). חולים רבים פונים אל הרפואה המשלימה ואל טיפול באמצעות
צמחי מרפא שהוכיחו את יעילותם. למשל ה
מאקה, שהוא צמח מיוחד אשר גדל בתנאים עוינים ביערות האמזונאס ולכן ידוע כבעל כושר הישרדות חזק, הוכיח עצמו במשך דורות לטיפול בסימפטומים של עייפות ותשישות, לרבות בטיפול בתסמונת של התשישות הכרונית.
מאפייני המחלה
המחלה מתאפיינת בתשישות רבה המגבילה תפקודית, הנמשכת שישה חודשים או יותר, בנוסף ל- 4 מהתסמינים הבאים לפחות:
• ירידה בזיכרון ובריכוז.
• כאב גרון.
• בלוטות לימפה מוגדלות.
• כאבי פרקים או שרירים ללא סימני דלקת.
• כאב ראש שלא היו מוכרים קודם.
• הפרעות בשינה.
• חולשה, הנמשכת מעל 24 שעות לאחר מאמץ, ושאינה חולפת לאחר מנוחה.
אופייניים גם חום נמוך, רגישות לכימיקלים, כמו גם תסמינים אחרים, המופיעים גם אצל חולי פיברומיאלגיה ואובדן משקל.
קריטריונים למחלה
קיימות סברות רבות להתפרצות המחלה וייתכן כי היא נגרמת על ידי מספר גורמים ביחד או בנפרד, אך אף אחת מהתיאוריות שהוצעו אינה יכולה להסביר את כל מקרי המחלה.
· בשל דמיונה הקליני למחלת הנשיקה חשדו בנגיף אפשטיין-בר (EBV), נגיפי הרפס סימפלקס (המופיעים באברי המין ובפה) וציטומגלווירוס (CMV). סברות אלה הופרכו היות ותסמונת התשישות הכרונית אינה מדבקת.
· הועלתה סברה לאי תפקוד חיסוני כלשהו.
· כנראה שיש קשר בין המחלה לבין ייצור מופחת של ציטוקונים (מעוררי דלקת) שתפקידם להילחם בווירוסים ובחיידקים.
· הועלה חשד לאי-איזון הורמונאלי, היות ולרוב החולים יש רמות קורטיזול בגבול התחתון של הנורמה.
· קיימת תיאוריה של הפרעות במערכת העצבים האוטונומית, היות וחולים רבים סובלים מירידה בלחץ הדם ומסחרחורות במצב עמידה.
על מנת לאבחן את תסמונת התשישות הכרונית צריך לשלול מחלות נוספות בעלות תסמינים דומים כגון: פיברומיאלגיה, טרשת נפוצה, מחלת הנשיקה, סכרת, תת פעילות של בלוטת התריס, אנמיה, מחלות לב וכליות וכן מחלות נוספות.
הטיפול בתסמונת התשישות הכרונית
הטיפולים, שכאמור הם תומכים בלבד, כוללים פעילות גופנית ותרופות מקלות תסמינים כמו משרי שינה, נוגדי דיכאון וחרדה, משככי כאבים ועוד.
בתחום הרפואה המשלימה מתמקד הטיפול ההודי בתסמונת התשישות הכרונית בחיזוק מערכת העיכול על מנת שיפיק יותר אנרגיה מהמזון על ידי תזונה נכונה, אורח חיים בריא ומתן צמחי מרפא. הורדת מזונות כבדים ולא מבושלים מהתפריט כגון לחם, תפוחי אדמה ובשר אדום, ואכילת מזון מבושל, קל לעיכול ומזין כגון אורז לבן, ירקות מבושלים ומרקים אף הם חלק מהמלצות הטיפול האיורוודי.
לאחר ניקוי הרעלים מהגוף והסדרת העיכול יש לשקול עיסויים ואמבט אדים. במקרי לחץ נפשי יינתן ייעוץ נפשי, עשבי מרפא והפניה ל
סדנאות יוגה, צ'י-קונג או שיטות אחרות המעודדות הרפיה.
הטיפול הסיני מתבסס על דיקור, צמחי מרפא ותזונה סינית. הטיפול ניתן לאחר אבחון הכולל תשאול מפורט, ואבחנת לשון ודופק שהם דרכי האבחון המסורתיים ברפואה הסינית. סיניים